שלום לכל העובדות והעובדים,

ימים עמוסים ומלאי התפתחויות עברו על האיגוד שלנו השבוע.

ראשית, בתחילת השבוע, בעקבות פגישתה של עו”ד מרב הלוי, המגשרת ממשרד התמ”ת, בשבוע שעבר עם שר הרווחה, מר משה כחלון, משרד הרווחה הודיע לעמותת ענ”ב על תוספת תקציב לטובת ההסכם הקיבוצי. התוספת הנ”ל אפשרה שיפורים בהצעת העמותה והתקדמות יפה במו”מ. ההצעה נדונה שעות ארוכות בפגישת ההנהגה ביום שלישי האחרון והתקבלה, למעט מספר הסתייגויות קטנות. מאותה סיבה, משרד הרווחה הודיע לעמותת אותות, ביום רביעי האחרון, כי גם היא תקבל תוספת לטובת שיפורי שכר העובדים. ביום ראשון הקרוב, תתקיים פגישת מו”מ בנוכחותה של המגשרת לצמצם פערים מול עמותת אותות, ציפייתנו היא כי העמותה תעשה את המאמץ ההכרחי על מנת להציע לנו הצעה ראויה והולמת, במטרה לסיים את סכסוך העבודה במהירות האפשרית. בשבוע הבא כאשר הדברים יתבהרו מעט יותר, נשלח לכם את ההצעות של העמותות.

אנחנו רוצים להזכיר גם, כי כארגון דמוקרטי, מי שמאשר / דוחה הסכם קיבוצי בכוח לעובדים הם חברי האיגוד שעליהם חל ההסכם ולא ההנהגה. קרי, ההנהגה יכולה להמליץ על ההסכם, אך אין ביכולתה לחתום עליו ללא הצבעה דמוקרטית של העובדים. עובדי ענ”ב החברים בכוח לעובדים יצביעו על טיוטת ההסכם הקיבוצי בענ”ב ועובדי אותות החברים בכוח לעובדים יצביעו על טיוטת ההסכם הקיבוצי באותות. אנו תקווה, כי הדבר יוכל לקרות בקרוב בשתי העמותות, שעמותת ענ”ב לא תחזור בה מהצעותיה ושעמותת אותות תצמצם פערים.

כידוע לכם, ביום רביעי התקיים דיון בוועדת העבודה והרווחה בכנסת בענייננו. בוועדה נכחו יו”ר הוועדה, ח”כ חיים כץ, ח”כ אילן גילאון אשר זימן את הוועדה ועל כן גם פתח אותה. בנוסף היו נציגי משרד הרווחה, נציגי משרד האוצר, נציג הממ”מ (מרכז המחקר והמידע של הכנסת), נציגי העמותות (אותות: תמר אלון וענ”ב: שי שער, לימור שלח, עו”ד ומשרד יח”צ). מטעם האיגוד הגיעו: 3 חברי הנהגה (רועי פרלמן, אלברט סופר ונתן לנדאו), 2 מלווים מכוח לעובדים (נעה נוצני ותומר ויסמן) ורכזת הלובי של כוח לעובדים, ניצן תנעמי.

הוועדה הייתה קצרה, אך חיובית מאוד. יו”ר הוועדה נעל את הישיבה באמירה כי ברצונו כי הוועדה תתכנס שוב עוד בחודש הקרוב. הוועדה מעוניינת לעקוב מקרוב אחר ההתפתחויות במשבר ובמו”מ.

חשוב לציין כי, בוועדה חולק מכתב מומחים אשר הובל ע”י ד”ר אמיר פז-פוקס, הקורא למשרד הרווחה להתערב מיידית במשבר ולקחת אחריות על העובדים והנערים. על המכתב חתומים מומחים מהשורה הראשונה מתחום עבודה סוציאלית, דיני עבודה ועוד, בניהם השופטת בדימוס סביונה רוטלוי, אשר שמשה כיו”ר הוועדה ליישום האמנה לזכויות הילד בחקיקה הישראלית, ופרופ’ יוחנן ווזנר לשעבר ראש ביה”ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל-אביב וממקימי עמותת על”ם (מכתב מומחים). שימח אותנו מאוד כי אנשי מקצוע ואקדמיה רואים כמונו את העיוות בהתנהלות הדברים כיום וקוראים לתיקון דחוף של המצב הקיים. ננצל את במה זו גם להודות לד”ר אמיר פז-פוקס ולכל החתומים על תמיכתם המוערכת והמרגשת.

בברכת כוח לעובדים ולתומכים,

הנהגת איגוד עובדי חסות הנוער

לכל הלא מעודכנים מביניכם:

אתם מאוד מוזמנים לקרוא ולהתעדכן בכל הראיונות/כתבות דעה/מאמרים

שמפרסמים אותנו ואת מאבקנו

!!!בכל ערוצי התקשורת

רדיו, טלוויזיה, חדשות באינטרנט וכל מיני בלוגים למיניהם

שלום לכל העובדות והעובדים,

שבוע זה חלף בלי בשורות חדשות מהמו”מ עם העמותות. בתחילת שבוע הבא אמורות להתקיים פגישות נוספות בהן יש לקוות כי העמותות יציעו הצעות טובות והוגנות יותר.

ביום שלישי האחרון, עו”ד מרב הלוי, המגשרת מטעם משרד התמ”ת, נפגשה עם שר הרווחה, משה כחלון, ועדכנה אותו במו”מ שמתנהל מול העמותות. אנחנו מקווים כי פגישה זו תסייע בהסרת הערפל של משרד הרווחה סביב תוספת התקציב שהובטחה לשיפור תנאי העסקתנו.

כדי להסיר את ערפל זה, שכבר שורר 3 חודשים מאז הודעת השר בנובמבר 2011, ולהניע קדימה את המו”מ, פעלנו בחודשים האחרונים מול ח”כים בכנסת. השבוע המאמצים נשאו פרי ומתכנסת וועדת העבודה והרווחה בענייננו. הוועדה תתכנס ביום רביעי בבוקר בה ישתתפו חברי ועדת העבודה והרווחה, נציגים מהנהגת האיגוד, מלווים מכוח לעובדים, נציגים ממשרד הרווחה, הנהלת העמותות ועוד.

תקוותינו כי כל מאמצי ההדברות שלנו והעלאת המודעות למשבר ולמצב החסות יצליחו להעיר את העמותות ומשרד הרווחה בדבר האחריות שלהם על נוער בסיכון ולמטפלים בהם, אנחנו.

אנו מקווים כי נוכל לחתום במהרה על הסכמים קיבוציים ראויים וכי לא נצטרך לשוב ולהשתמש בצעדים ארגוניים. עם זאת, לא נהסס לנקוט בצעדים ארגוניים ולהיאבק על תנאי העסקה ושכר ראויים והוגנים לכלל הסקטורים, שיאפשרו לנו להעניק את הטיפול המיטבי לבני הנוער בהם אנו מטפלים.

לסיכום, נשתף אתכם במאבק עובדי היל”ה שמעלה הילוך מידי שבוע. השבוע איגוד עובדי מורות היל”ה המאוגד ב”כוח לעובדים” השבית את כל מחוז מרכז, בין המרכזים הושבתו גם מרכזים של חסות הנוער. להפגנה שלהם השבוע הגיעו גם חברים מאיגוד עובדי חסות הנוער להביע סולידריות. מצ”ב כתבה מצוינת ששודרה באולפן שישי בערוץ 10, על מאבקם האמיץ והצודק של המורות והמורים (בכתבה תוכלו להבחין גם בכמה מחברי האיגוד שהיו בהפגנה). המורים ימשיכו במאבקם עד שיזכו לתנאים מכבדים ואנחנו נמשיך לתמוך בהם ולהיות סולידריים עם מאבקם, בהגעה להפגנות, אך בראש וראשונה באי שבירת שביתה, אי החלפת מורה שובת אפילו לא לשעה!

בברכת סולידריות,

הנהגת איגוד עובדי חסות הנוער

שלום לכל העובדים והעובדות,

השבוע המשיך המו”מ האינטנסיבי אל מול עמותת ענ”ב בנסיוננו להגיע להסכם קיבוצי ראוי ומכבד עם העמותות. עו”ד מירב הלוי, מגשרת משרד התמ”ת ישבה איתנו בפגישות המו”מ שהתקיימו השבוע, לרבות בישיבה אתמול. בפגישה האחרונה, עודכנו על הישיבה שהייתה להם עם משרד הרווחה ביום רביעי, גם היא בנוכחות עו”ד הלוי. בפגישה זו הציגה העמותה למשרד הרווחה נתונים על הפערים הקיימים כרגע בנושאים הכלכליים בין דרישות האיגוד לעמדתה של העמותה.

אנחנו שבנו והבהרנו להנהלת ענ”ב כי איננו מקבלים את הצעותיהם הכלכליות הנוכחיות וכי לא נוכל להתקדם ללא שיפורן. עם זאת, לאור הבטחתם כי הם יעשו מאמץ להתקדם, הסכמנו להימנע מצעדים ארגונים גם בשבוע הקרוב. בתמורה הוסכם כי במידה ונגיע להסכמות בשבועיים הקרובים, כל תנאי השכר של ההסכם הקיבוצי יחולו רטרואקטיבית מה-1 לינואר 2012.

עם עמותת אותות הפגישה האחרונה התמקדה בעיקר בהצעה של העמותה לתנאי העסקה של מנהלי ההוסטלים. אנחנו טרם הגבנו להם בנושא.

אין כרגע הסכמות חדשות עם העמותות מעבר לאלו שכבר עדכנו לגביהן בשבועות האחרונים. בשבוע הבא צפויות ישיבות מו”מ נוספות וכן המשך פעילות שלנו במישורים הנוספים (משפטי, לובי, תקשורת וכו’).

אנו שמחים לציין, בזירה אחרת, כי נמשכת הצטרפות של לא מעט עובדים גם ממסגרות שבהן היו יחסית פחות חברי איגוד וכן נמשכת ההצטרפות של מנהלי ההוסטלים בעמותת אותות.

החדשות המשמעותיות ביותר בישראל השבוע היו אף הן בתחום זכויות עובדים והעסקה מכבדת – ביום רביעי וחמישי התקיימה שביתה כללית של ההסתדרות על נושא תנאי העסקתם של עובדי הקבלן. אנו איננו יודעים כיצד תסתיים השביתה, אך מקווים כי יהיו לה הישגים משמעותיים לעובדי הקבלן הקיימים כיום במשק ושמספרם מוערך בכ-400,000. כוח לעובדים, כארגון העובדים היחיד בארץ המאגד עובדי קבלן, כמובן תומך בשביתה למענם.

אחד מאיגודי עובדי הקבלן המאוגדים בכוח לעובדים שנמצא בסכסוך עבודה פעיל כמונו, הוא איגוד מורי היל”ה, שמועסקים כמורי קבלן. השבוע, ביום שני הושבתו 23 מרכזי לימוד כולל בין השאר כיתות של חסות הנוער במסיל”ה ואחווה. אנו גאים לספר, כי נמשכה הסולידריות בין האיגודים ואף אחד מעובדי חסות הנוער לא נטל באותו יום חלק בניסיונות שבירת שביתה. בנוסף, ביום שלישי היה דיון בועדת החינוך בכנסת בעניינם וביום רביעי התקיימה הפגנה של עשרות מורות היל”ה ופעילי מטה צפון של כוח לעובדים מול מרכז הקונגרסים בחיפה בעת ששר החינוך נאם במקום. מוזמנים לשמוע ראיון של מורה היל”ה שגם מאתגר את עופר עיני בשאלה: “למה אתה לא מאגד עובדי קבלן?” ומוזמנים להצטרף לדף הפייסבוק שלהם. בשבועות הקרובים יחלו מורות ומורי היל”ה להשבית מחוזות שלמים ויתכן שנתבקש לסייע בסולידריות ומניעת שבירת שביתה.

בברכת זכויות הוגנות ושוות לכולם,

הנהגת איגוד עובדי חסות הנוער

ביום חמישי האחרון ערכנו, איגוד עובדי חסות הנוער, הפגנה אל מול קריית הממשלה בתל אביב. הושטנו שלטים לאוויר בהם היה כתוב: “כששר הרווחה בחצי משרה אנחנו בחצי מהתנאים” , ו”כחלון הבטחת – הגיע הזמן לקיים”. קריאות אלו באו להעביר מסר אחד מפורש- משרד הרווחה הינו חלק בלתי נפרד מהמשא ומתן שאנו מקיימים עם העמותות- אותות וענ”ב לשיפור תנאי העסקתנו. זעקנו ביחד לאוזניה האטומות של המדינה לקחת אחריות על נזקי ההפרטה שהיא יצרה, להיות חלק בסכסוך. למה? מכמה סיבות: הסיבה הראשונה, משום שמעל לתשעים אחוז מהתקציב של העמותות מגיע ישירות ממשרד הרווחה לתפעול אותם שירותים שהמדינה אמורה להעניק לאזרחיה החלשים. הסיבה השנייה היא, שעמותות אותות וענ”ב אינן מחזיקות את שלל המסגרות לנוער בסיכון בחסד אלא על פי מכרז שזכו בו, מכרז אותו מפרסם משרד הרווחה אחת לכמה שנים. במכרז מפורטים התנאים אותם קובע המשרד להפעלת המסגרות. כלומר, העמותות מחויבות לעמוד בתנאים שהציבה המדינה. אם עוד לא השתכנעתם, הסיבה השלישית היא ששתי סיבות אלו מאפשרות למדינה ולעמותות לעשות דבר אחד פשוט- לזרוק את האשמה על הצד האחר.

קרה לכם פעם שזרקתם את האשמה על מישהו אחר למרות שידעתם שאתם אחראיים? לי זה קרה פעם אחת או פעמיים אני זוכרת, זה היה בשנת 1993, הייתי בכיתה ב’. אני וחברה טובה- נורית, היינו עסוקות במלחמה קשה אל מול אביאל, ילד שהיה קטן מאיתנו בשנה. ובאיזה קרב מדרגות מיותר הילד התגלגל במדרגות והתחיל לבכות. שתינו ידענו שאנחנו אשמות באותה מידה אבל כל אחת האשימה את השנייה במקרה וניסתה להתנער מאחריות. זה לא עבד על המורה שלי שהחליטה להעניש את שתינו- ובחומרה. אוח איזה שטויות אנחנו עושים כשאנחנו ילדים…

מפתיע ששר הרווחה התראיין אתמול ואמר: “הבעיה המרכזית היא, שזה מול העמותות ו… יש אנשים בדרך ש… גוזרים חלק מזה. אני לא אוהב את זה אתה יודע… לא נעים לי מהעמותות אני עובד איתם. הלוואי ומשרד הרווחה היה עובד ישירות מולם והכל היה נראה אחרת”.

כן כן, אולי לא מדובר כאן בילדה טיפשה בת שמונה, אלא בשר הרווחה – פוליטיקאי…אבל מה ששמעתם כאן זה שוב התנערות מהאחריות. אז די, חלאס. אנחנו לא בגן ילדים. אין כאן העמותות לקחו לי.. והפקידות שתתה לי… אלא שר רווחה שמאפשר את זה. אדון כחלון היקר, ברור לכולנו שהעמותות אינן צדיקות… וגם לא הפקידות של משרדך… אבל קח אחריות, אי אפשר כל היום להאשים אחרים ולהרים כתפיים בתמימות ילדותיות ולהגיד – לא נעים לי – אבל זה אשמתם, אני לא קשור לזה… אתה קשור לזה, אתה אחראי. והפתרון הטוב יהיה – לשלוח מסמך אחד, חתום בשמך שמסיר את העמימות לכסף ואומר – כן, אני שר הרווחה לוקח אחריות על הפשעים של המדיניות האכזרית של קודמי בתפקיד, ואני משנה את המציאות- X כסף מועבר לטובת שיפור העסקה של העובדים, כי אכפת לי.

זה הפתרון אדון משה כחלון. אז תעשה את זה

כי אכפת לנו

שלום לכל העובדים/ות,

יום חמישי היה יום מאוד מרגש. על אף הקור והעננים נפגשנו עשרות עובדים מכל רחבי הארץ להפגנה מול קריית הממשלה בת”א. הגיעו עובדים רבים שמתמידים להגיע לכל הפגנה וגם הגיעו הרבה עובדים ותומכים חדשים שזו ההפגנה הראשונה שלהם. תחושת הסולידריות בין “וותיקי” ההפגנות ל”צעירי” ההפגנות הייתה מיידית. בחירתנו להיאבק ביחד ולא להשלים עם המצב של חסות הנוער בכלל ועם מצב ההזוי ששורר היום בפרט, בו אנחנו יודעים שהכסף נמצא אך לא מגיע למטרות הנכונות, יוצרת תחושת שותפות גורל וסולידריות חזקה.

בהפגנה קראנו לראשי משרד הרווחה להתערב במשבר מול העמותות. נפגשנו כולנו בצומת הסואן והשמענו את קולנו. אנשים ברחוב התעניינו, שאלו ותמכו במאבקנו בהרבה אמפתיה. ניתן לראות תמונות מההפגנה בעמוד הפייסבוק שלנו. זו הזדמנות טובה גם לומר תודה רבה לפעילי מטה מרכז של כוח לעובדים שהביאו עמם אנרגיות טובות וציוד מרשים.

ההפגנה והמאבק שלנו זכו לחשיפה תקשורתית משמעותית במספר כלי תקשורת ביניהם: חדשות ערוץ 2, ובתכנית הבוקר של רינו צרור בגל”צ (לינק יעלה בפייסבוק ובבלוג בהמשך עקב בעיות באתר של גל”צ). רשימת הלינקים המלאה מופיעה בבלוג של האיגוד.

בתכניתו של רינו צרור בה התראיין אלברט סופר, התראיין גם שר הרווחה, מר משה כחלון, וכשנשאל על המשבר של חסות הנוער ענה כך – “הבעיה המרכזית היא שזה מול העמותות ו… יש אנשים בדרך שגוזרים חלק מזה. אני לא אוהב את זה אתה יודע… לא נעים לי מהעמותות, אני עובד איתם. הלוואי ומשרד הרווחה היה עובד ישירות מולם והכול היה נראה אחרת”

השאלה המתבקשת היא – האם מקובל עליך כשר רווחה שמישהו יגזור קופון על חשבון נוער בסיכון?! על חשבון העובדים?!

לנו אין מה להוסיף על דברי השר למעט הבקשה שאם כך הוא רואה את הדברים רק מן הראוי הוא, שהוא וצמרת משרדו יפעלו לשיפור ההצעות הלא מספקות שאנו מקבלים במו”מ. אנחנו קוראים למשרד הרווחה להתעורר ולקחת אחריות על האוכלוסייה עליה הוא אמור להגן. אחריות על הנערים/ות בחסות הנוער היא בראש ובראשונה של משרד הרווחה, של השר, של המנכ”ל, נחום איצקוביץ’, ושל טלי יוגב.

במו”מ עם העמותות ההצעות הכלכליות לא השתנו מאז העדכון האחרון. כידוע הצעות אלו אינן מספקות והן חייבות להשתפר בכדי שניתן יהיה לחתום על הסכם מכבד. כאן אנחנו גם קוראים להנהלות העמותות להפסיק ולומר כאילו אין להן שליטה בדבר, וכאילו הן קורבנות, האחריות היא גם על העמותות!

אנחנו ממשיכים לפעול במישורים שונים, ביניהם במישור המשפטי ולובי בכנסת. במישור המשפטי אנחנו פועלים על מנת להביא לדחיית בקשת עמותת ענ”ב לקבל צווי מניעה קבועים, בקשה שמעידה על תפיסה בלתי דמוקרטית בעליל של מנהלי העמותה. בנושא זה לא נוותר ובמידת הצורך נמשיך לטפל בו משפטית עד לערכאות הגבוהות ביותר.

אנו נמשיך להיאבק בכל הכוח ובכל האמצעים העומדים לרשותנו עד שהממונים שם למעלה ייקחו אחריות אמיתית על מצב חסות הנוער ויאפשרו חתימה על הסכם קיבוצי מכבד המבטיח שיפור ממשי בתנאי השכר והעבודה שלנו!

שבת שלום,

הנהגת איגוד חסות הנוער

—-

איגוד עובדי חסות הנוער

כדי שיזכו לטיפול ראוי

אלמה ביבלש 23.01.12

מאבקם של עובדי חסות הנוער מול משרד הרווחה נמשך ללא הישגים משמעותיים. אלמה ביבלש על ניצולם רב השנים של עובדים שקופים ועל הפגיעה של העמותות והממסד בנערים ובנערות

לאחר חודשים ארוכים של מו”מ מפרך ללא התקדמות משמעותית, מאבקם של עובדי חסות הנוער עלה מדרגה, והם נאלצו לפתוח בשביתה בת 48 שעות בשש מסגרות מתוך כ-שלושים שמפעילות עמותות ענ”ב ואותות, המפעילות את רוב השירותים שמספקת רשות חסות הנוער ברחבי הארץ.

לפני שבועיים הגיעו העובדים ותומכיהם להפגנה מול חלונותיו האטומים כל כך של משרד הרווחה בירושלים. הזעם, ההשפלה והתסכול שהצטבר בליבם של אלה העוסקים במלאכה הקשה והחשובה הזאת, אלה שעומדים יום יום לצדם של הנערים והנערות פגועי המערכת האלה ונשארים שקופים בעיני הממונים עליהם, ניכר היטב בפניהם ובקולם.

הפגנת עובדי חסות הנוער מול משרד הרווחה בירושלים

בכל זאת, לא נרשמה כל התקדמות במו”מ, ומאחר שעמותת ענ”ב בחרה לעשות כל שביכולתה על מנת להפעיל לחץ על עובדים לשבור שביתה, החליטה הנהגת האיגוד לפתוח בשביתה נוספת, חריפה יותר, בתקווה שהפעם יקבלו את ההתייחסות המגיעה להם.

ההחלטה להשבית מסגרות של נוער במצבי סיכון ופשיעה אינה קלה, אבל המאבק הזה הוא גם ואולי בעיקר למענם. כדי שיזכו לטיפול ראוי ועקבי מצוות קבוע שאינו שחוק ואינו עסוק באיך לגמור את החודש. הנערים והנערות האלה שנפגעו על ידי הסובבים אותם פעמים רבות, לומדים היום שיעור חשוב על מאבק. הם לומדים איך לא להרכין ראש מול מי שבוחר להשפיל ולנצל, אלא להתאחד, לעמוד בתוקף ולדרוש את זכויותיך.

לפני כחודש וחצי משרד הרווחה הודיע על תוספת של כ-30 מיליון ₪ לתקציב החסות, אשר מרבית מתקציב זה יעבור לעמותות “ענ”ב” ו”אותות”, המשמשות כחברות כוח אדם של המשרד. אך באופן תמוה הוחלט להפנות את מרבית הכסף להוספת תקנים ולא לשיפור שכרם של העובדים. התקנים הקיימים היום רחוקים מלהיות מאוישים במלואם. חסות הנוער כבר כמה שנים אינה מצליחה לגייס כוח אדם. אנשים מסרבים לעבוד בעבודה הקשה, האינטנסיבית והמורכבת הזאת בשביל להרוויח פחות או יותר שכר מינימום, ולפעמים גם פחות.

מנהל עמותת ענ”ב כינה את השביתה חציית קו אדום ואקט בלתי מוסרי וטען כי לעובדי החסות אין את הזכות לשבות כמו לאחרים בגלל האחריות שלהם לאוכלוסיה רגישה ופגועה. בעמותה מטעים את הציבור. מי שפוגע בנערים ובנערות, מי שבוחר שוב ושוב להתעלם מצורכיהם הן העמותות ומשרד הרווחה. בגלל התנאים הירודים התקנים לא מאוישים. מסגרות שלמות נסגרו לחלוטין וקבוצות שלמות במסגרות קיימות עומדות ריקות מאדם (לא שביתה בלתי מוסרית של יומיים או שבוע, פשוט סגורות) ואינן נותנות את המענה שהן אמורות לספק. חלק מהמענים שמספקת החסות הם מענים ייחודיים שאין להם מסגרות חלופיות במסגרת החוק ולכן המסגרות הסגורות משמען נערים/ות ברחוב במצבי סיכון גבוהים ביותר או במאסר.

יחסן של העמותות לעובדים וכתוצאה ישירה מכך לאוכלוסיה המטופלת הוא בלתי מוסרי ובלתי הגון. מדריך שעובד מעל 360 שעות בכל חודש כולל שבתות, חגים ולילות ומשתכר בסוף החודש 4000 שקלים – זה לא מוסרי. מדריך שיושב בשעת לילה מאוחרת אחרי משמרת ארוכה עם נערה הסובלת מסיוטים לשיחה, הרגעה ועזרה ומשתכר על כך 12 שקלים לשעה (כן, קראתם נכון) – זה לא מוסרי. מדריך שלוקח נערה ליום בילוי מחוץ למסגרת נעולה ומתבקש לקחת אותה לסרט ולמקום נחמד לאכול בו אך מתבקש לשלם את הוצאותיו מכיסו – זה לא מוסרי. לדרוש ממדריך לעבוד בין משמרת סטנדרטית של 17 שעות עד למשמרות חג מיוחדות (או הרתמות לטובת המערכת הסובלת ממחסור בכוח אדם) שיכולה להגיע בקלות ל-28 שעות ואף יותר ללא כל תשלום שעות נוספות, ללא יוצא מן הכלל, זה לא מוסרי. לנצל במשך שנים את מסירותם מחויבותם ואהבתם של העובדים, מדריכים, רכזים, אמהות בית ועו”ס ולרמוס את זכויותיהם זה לא מוסרי. לסרב במשך חודשים להיפגש עם נציגי האיגוד, להציע לו פירורים מבזים כתחליף לשכר הוגן, לשכור עורכי דין יקרים ומשרד יחסי ציבור כדי להלחם בהתארגנות העובדים (לזה יש כסף) ולהציגם כמי שעושה מעשה לא מוסרי – זה לא מוסרי. להפעיל לחץ על עובדים לשבור שביתה למרות חומרת המעשה והקרע שהדבר יצור בתוך צוותי העבודה – זה לא מוסרי.

השביתה הזאת לא תהיה קלה, אבל מדובר בצעד חשוב ומרגש בו הצוותים קמים ומודיעים שלא ישתקו עוד ויסתכלו מהצד בהכנעה על התפוררות המערכת, על תחלופת הצוות הגבוהה וסגירת המסגרות, ולא יתפשרו על כבודם וזכותם להתפרנס. עובדי החסות השובתים ומלוויהם המסורים מכוח לעובדים זקוקים לכל התמיכה והעזרה שיוכלו לקבל, כי צוות במצוקה אינו יכול לטפל בנוער במצוקה וכי אין דבר דחוף יותר ממתן טיפול ראוי לילדים האלה.

בהצלחה לשובתים/ות וכוח לעובדים/ות!

הכותבת היא עובדת לשעבר במעון של עמותת ענ”ב, חסות הנוער

אחרי שנים של תנאים מחפירים, התאגדו עובדי חסות הנוער בכוח לעובדים כדי לדרוש את המגיע להם ולנערים. אל מול “האיום הגדול” שכרה המעסיקה שלהם, עמותת ענ”ב, את שירותיו של משרד היח”צ “לגאיה” – שעוד מעז להטיף להם בענייני מוסר. אורן ירמיה על התרגיל

עמותת ענ”ב (עידוד נוער במצוקה) המפעילה מסגרות שמהוות תחנה אחרונה לנוער בסיכון, ממוממנת מהכספים שלנו. של כולנו. אנחנו ממנים אותה דרך משרד הרווחה. מי שמשלם מיסים, מממן אותה ישירות. מי שלא משלם מיסים, כמוני למשל (בכל זאת סטודנט), גם מממן אותה: הכסף שהולך לעמותה יכול היה לשמש לאינספור מטרות אחרות, ומימון במונחי עלות אלטרנטיבית הוא מימון לכל דבר.

אין שום בעיה מובנית בכך שאנחנו ממנים את עמותת ענ”ב. הבעיה היא מה שהיא עושה עם הכסף הזה, ומה שאינה עושה איתו. בעיקרון, היא עושה איתו דברים נפלאים. העמותה, הגדולה ביותר במגרת “חסות הנוער” והיחידה לטיפול בנוער במצוקה במשרד הרווחה, מפעילה מסגרות כמו מעונות לבני נוער על קצה הרצף. את ההוסטלים האלה מפעילים עובדות ועובדים. כאן מתחילה הבעיה.

המדריכים בהוסטלים, שכאמור עובדים עם נוער בסיכון – עבודה קשה ושוחקת – מקבלים קרוב לשכר מינימום. במשמרות לילה, השכר הוא 13 שקל לשעה. אכתוב זאת שוב: 13 שקל לשעה. שאר התנאים גם אינם בשמים, בלשון המעטה. כמו בכל מקצוע חינוכי, מדריכים שנפגעים פירושם נערים שנפגעים. עם שכר כזה מחפיר, העמותות המפעילות את חסות הנוער עבור משרד הרווחה מתקשות למלא תקנים, ורובם המכריע של המדריכים מתקשה לשרוד בתפקיד. לא צריך להיות מומחה לחינוך כדי לשער מה זה עושה לנערים, שאחד הדברים שהם הכי זקוקים לו זאת יציבות.

בית לנוער חוסה. מדריכים שנפגעים פירושם נערים שנפגעים. צילום: cc by-publik16

אחרי שנים של תנאים מחפירים, התאגדו עובדי חסות הנוער בארגון “כוח לעובדים” על מנת לדרוש את המגיע להם ולנערים. במשך כמעט שנתיים טענו העמותות המפעילות, במידה רבה של צדק, שאין להן תקציב לממן את דרישות העובדים. באחרונה המצב השתנה. ב-27 בנובמבר החליט משרד הרווחה באופן רשמי שהוא מתקצב את חסות הנוער בעוד 30 מיליון שקל, שייפרשו על פני השנתיים הקרובות. אלא מה, טלי יוגב, המנהלת של חסות הנוער מטעם הרווחה, החליטה שהתוספת תשמש רובה ככולה למימון תוספת תקנים. כזכור, למרבה האיוולת, העמותות לא מצליחות לאייש את התקנים שכבר קיימים, כי הן משלמות, במחילה, חרא של שכר.

אחרי כל כך הרבה זמן של מו”מ עקר לעובדים נמאס והם החליטו לפתוח בשביתת אזהרה. שי שער, מנכ”ל עמותת ענ”ב, הגיב כך (פסקה שלישית מהסוף): “שביתה במסגרות העמותה היא חציית קו אדום. שביתה שכזו יש בה פגיעה קשה, מוסרית ובלתי הפיכה באוכלוסייה החוסה…”. הבעיה האמיתית בתגובה הזאת היא לא הגועל שחש כל אדם נורמלי לנוכח הניסיון להפיל את האחריות למצב על המדריכים שהחליטו אחרי חודשים רבים של מו”מ מנומס לשבות בכדי להציל את המסגרת בה הם עובדים.

הפגנת עובדי חסות הנוער בירושלים. הוחלט שתוספת התקציב תשמש רובה ככולה למימון תוספת תקנים. כזכור, העמותות לא מצליחות לאייש את התקנים שכבר קיימים כי הן משלמות, במחילה, חרא של שכר

הבעיה היא ששער בכלל לא ניסח את התגובה הזאת. מי שניסח אותה היה משרד יחסי הציבור “לגאיה“. המשרד נשכר על ידי עמותת ענ”ב על מנת להתמודד עם האיום שמהווים המדריכים על מה שכנראה באמת חשוב לעמותה, יחסי הציבור שלה.

“לגאיה” הוא סיפור מעניין בפני עצמו. המשרד מתמחה, בין היתר, ביחסי עבודה, בעיקר מהצד של המעסיקים. הוא ייעץ למפעל “אקרשטיין” כנגד התארגנות עובדיו, ועשה אותו הדבר ב”של”ה”, בקופת חולים כללית. “לגאיה” הוקם בשנת 2004 על ידי גלי גבאי, שבילתה שנים דווקא בייעוץ תקשורת להסתדרות הכללית. עוד שותפה במשרד היא נעמה קציר שמואלי, ששימשה או שמא עדיין משמשת, כדוברת ועד עובדי נתב”ג. כל ניסיון לחפש מהפך אידיאולוגי הוא ככל הנראה עקר; דומה שהמשרד מורכב משכירות חרב לכל דבר, שפשוט גילו לאיזה צד יש יותר כסף. לצד לגאיה, מעסיקה העמותה גם את משרד העו”ד של עו”ד גוטרמן.

אז מה היה לנו כאן? עמותת ענ”ב, שמקבלת את כספנו דרך משרד הרווחה, לא משלמת לעובדים שהיא מעסיקה שכר הוגן. במקום זה, היא מעדיפה להוציא את הכסף של כולנו על משרד יחסי ציבור ומשרד עו”ד יקרים, שמתמחים בייצוג מעסיקים נגד התאגדויות עובדים, כדי לפגוע באותם מדריכים שהיא מנצלת. העיקר התדמית, לא? אם זה לא מרתיח, אני לא יודע מה מרתיח.

אסיים בעצה ידידותית. שי שער ושאר מנהלי חסות הנוער: קחו את הכסף שלנו ותוציאו אותו על תרגיל יחסי הציבור הטוב ביותר: לשלם לעובדים שלכם את מה שמגיע להם. אלו פרטי עמותת ענ”ב. בתור מי שמממנים אותם, אתם/ן מוזמנים/ות לפנות אליהם ולהגיד להם מה אתם/ן חושבים/ות על הסיפור הזה:

ענ”ב – ענב עידוד נוער במצוקה, ת.ד. 68050, ירושלים 91681

טלפון: 02-6725137

פקס: 02-6714020

מייל: enav@enav.org.il

אתם/ן גם מוזמנים/ות לפנות לשר הרווחה והשירותים החברתיים, ולספר לו על מה עמותת ענ”ב מוציאה את כספי הציבור:

עמוד הפייסבוק של משה כחלון

טלפון בכנסת: 02-6408350

טלפון נוסף: 02-6408351

פקס: 02-6408902

הפקרת חסות הנוער – על נעריה הדחויים ועובדיה הבלתי מתוגמלים – היא עוד תוצאה ישירה של צונאמי ההפרטה המאפשר למדינה לזנוח את האוכלסיות המוחלשות שלה. יעל סיני לקראת ההפגנה מחר

עובדי חסות הנוער עומדים השבוע כפי שזה נראה אל מול צומת שלא עמדו מולו מאז תחילת המאבק שלהם על השכר לפני כמעט שנה – מאז הכרזת סכסוך העבודה במאי 2011. האם לקבל הסכם שמיטיב עם שכרם בכמה שקלים לשעה או האם להמשיך ולהיאבק ולנסות ולשנות את פני חסות הנוער כולה ואולי אפילו את פניה של המדינה. הצומת הזה אינו רק של 450 העובדים שעומדים בפני החלטות גורליות על עתידם אלא צומת של סקטורים רבים במשק שרק בקיץ האחרון עמדו על רגליהם וצעקו ללא קול- “צדק חברתי לכל”.

חסות הנוער הנה אחת מיחידות האגף לשירותי תיקון במשרד הרווחה. תחת שני חוקי נוער מרכזיים- “חוק הנוער- שפיטה, ענישה ודרכי טיפול” ו”חוק הנוער- טיפול והשגחה” מחזיקים שירותי הנוער אלפי בני נוער בסיכון, עבריינים צעירים, נפגעות ונפגעי אלימות ומחוסרי קורת גג, במסגרות שונות ומגוונות. המסגרות, כעשרות הוסטלים, מעונות נעולים ופתוחים ומעוניות לנוער החוסה מופעלות על ידי עמותות, ביניהן עמותת אותות (לשעבר שח”ל) ועמותת ענ”ב. הקמת עמותות אלו על ידי המדינה נעשתה כחלק מהמדיניות הכלכלית של ישראל שנהייתה יותר ויותר ליבראלית מאז שנות ה-80. במסגרתה הסירה הממשלה את ידיה מחלקים נרחבים של המשק ומסרה אותם לידיים פרטיות – “הפרטה” קוראים לזה.

בהליכותיי באוויר הקיץ החם באוגוסט האחרון, משדרות רוטשילד ועד למאהלים פחות במיינסטרים כמו ביפו, בלוינסקי או בתקווה, המילה – “הפרטה” התנוססה בכל עבר לציון שלל הרעות החולות של מדינת ישראל והמדיניות הליברלית שמקדמות המפלגות השולטות מזה שנים. זעקת הצדק החברתי כוונה כלפי הריבון הגדול שיושב שם למעלה ומפריט את כולנו, הזעקה הייתה אחת ויחידה – לקרוא לממשלה לקחת אחריות על הנזקים הנרחבים – נזקי המדיניות הכלכלית והחברתית הכושלת שגרמה לכולנו לעבוד יותר קשה, לשלם יותר מיסים ובכל זאת להיות עניים יותר ויותר.

זה לא מה שייחודי עבור עובדי חסות הנוער – מדריכים שעובדים בין 17 ל-48 שעות משמרת ועדיין חיים על חשבון ההורים, עובדות הסוציאליות שעובדות משרה מלאה ומשלימות הכנסה על ידי מלצרות או בייביסיטר בערבים, אמהות בית שמחזיקות שלושה בתים (אף לא אחד מהם הוא שלהן…) או הרכזים- שרוצים לבנות קריירה על משכורת שלא מצליחה לשבור את תקרת המס הראשונה. האמת, כל המשק נראה ככה.

הפגנת עובדי חסות הנוער מול משרד הרווחה. 18.01

אבל אנחנו, עובדי חסות הנוער, בחרנו לצאת למאבק. ובמאבק הזה אנו נתקלים צעד אחר צעד בפרצופה של המדינה, פרצופה הריק מתוכן. בהפגנה שנערכה מול משרד הרווחה באוגוסט שנה שעברה, נחשפנו לראשונה למדינה שענתה לנו תשובה חד משמעית לפנייתנו: “משרד הרווחה אינו המעסיק ואין יחסי עובד-מעביד בינינו לבין העובדים”. מה שמשרד הרווחה שכח לציין כי תשובה דומה קיבלנו גם מהמעסיקים שלנו, שטוענים שאין להם מספיק תקציב להוסיף לשכרנו הזעום ובטח שלא לשנות את פני החסות כולה, כי מעל 90% מתקציבם מגיע מהמדינה! תקופה קצרה אחר כך דווקא התבשרנו כי שר הרווחה, מר משה כחלון, שנראה כי גילה אמפתיה לשכרנו הזעום… החליט ללחוץ על הגדלת תקציב חסות הנוער ולהגדילו ב- 30 מיליון שקלים (בשתי פעימות) – תקציב שלא עודכן במשך עשרות שנים. אך ההתנערות מאחריות לא נפסקה. משרד הרווחה בחר במדיניות עמומה בנוגע לכמה מתוך התקציב באמת מיועד לטובת שיפור תנאי ההעסקה של העובדים. אז הגיע הזמן שנקרא לילד בשמו- מדובר בהתנערות מאחריות.

המדינה מאז תחילת המשא ומתן סירבה לקחת צד בסכסוך, גילתה עמימות והתנערה מאחריות. הרי מדובר בממשלות שמכבות שרפות, לא ממשלות שנותנות פתרונות ארוכי טווח. ממשלות שתומכות ודוחפות להפרטה ומאשימות בכל הכשלים גורמים אחרים – מלחמה, חרדים, אזרחים עצלנים…

המדינה באופן גלוי מתנערת מאחריותה כלפי האוכלוסיות החלשות שנמצאות בשוליים. האוכלוסיות שאינן מצליחות להתאגד לכדי כוח פוליטי גדול מספיק בכדי שיאיים על הכסא המתחמם של שרי הממשלה. אותן אוכלוסיות שעבורן הממשלה קיימת ומקבלת את הלגיטימציה שלה. מהי ממשלה אם לא “מנגנון חלוקה מחדש?”- גביית כספים מהאזרחים תמורת שירותים חברתיים – דאגה לחלשים, מניעת פשיעה, מניעת אבטלה ועוד. ובעיקר ניסיון לשמור את מרבית אזרחיה מרוצים ומשלמי מיסים. אם אני לא טועה, חסות הנוער עושה לא מעט עבור זה. חסות הנוער מטפלת בנוער הכי דחוי, הכי בקצה, הכי לא מתפקד, עם הסיכוי הכי גבוה לפשיעה ולסיכון. אנחנו שומרים עליהם, מטפלים בהם ומחזירים אותם לקהילה. עבור כולנו. כך ששירותי הרווחה אינם נופלים בחשיבותם מהענפים היצרניים – לא עבור החברה ולא עבור הכלכלה. אבל משום מה, שירותים אלו מוערכים בצורה הפחותה ביותר כלכלית וחברתית. זו תוצאה ישירה של התנערותה של הממשלה מהאחריות כלפי האוכלוסיות המוחלשות שלה, שוב ושוב ושוב.

והעמותות כמו גם קבלנים נוספים משתפות פעולה, אחרת אין להן זכות קיום. עליהן להצדיק את קיומן ואת ההפרטה, אלו הם כללי המשחק של כלכלת השוק. ובתוך בריכת הבוץ הזאת כולנו נאבקים עד זוב דם עבור שקלים בודדים, פרוטות. מה שנשכח כאן בין השורות שגם על העמותות יש אחריות כבדה, מרגע שהסכימו לתנאי המכרז יש להן אחריות על רווחת העובדים והנערים החוסים. אך המצב כמו תפוח אדמה רותח בידי כולם, כל צד זורק את האשמה לחברו ומוציא עצמו נקי. אך מי שנשאר לבד במערכה של ההפרטה הם מאז ומתמיד- החלשים.

אז כמו שאמרתי, חסות הנוער נמצאת בצומת. בשבילי המשמעות של זה – שכל המדינה נמצאת בצומת. האם היא לוקחת אחריות? או האם היא ממשיכה להתנער ממנה, ממשיכה להפקיר את אלו שזקוקים למדינה יותר מכל? וזה לא תלוי רק בה, כי לפעמים אנחנו גם שוכחים שהמדינה מורכבת מאיתנו, האזרחים – אזרחים שמשלמים מיסים, אזרחים עובדים, ואזרחים שיכולים לקום ולהגיד – עד כאן! אני לא מסכימה! אני לא מסכים! השיטה לא עובדת. ואני לא אתפשר בעבור עוד כמה שקלים לשעה – כי זה לא מה שישנה את השיטה. השינוי צריך להיות משמעותי.

אז עובדים יקרים, אזרחים יקרים, מנהלי עמותות ואתם נציגי הציבור. אנו – עובדי חסות הנוער, נמאס לנו ממרדף החתול והעכבר. נמאס לנו שהמדינה והעמותות מתנערות מאחריות על גבינו. ואנחנו לא נשבר עד שנעשה שינוי מהותי. ביום חמישי, 2.2.2012, בשעה 9:30 אנחנו נצא להפגנה מול קריית הממשלה בתל אביב להגיד בדיוק את זה:

ממשלה יקרה, משרד הרווחה, מר משה כחלון ומנהלי העמותות -

קחו אחריות על הנזקים של ההפרטה ופרשו חסות על חסות הנוער!

‏הפגנה

מחר, יום חמישי 2.2.2012 בשעה 9:30

מול קריית הממשלה בת”א

רחוב מנחם בגין פינת קפלן (מול עזריאלי)

למרות משא ומתן אינטנסיבי עם העמותות אין התקדמות משמעותית במישור הכלכלי!

אנו נוכחים לדעת כי ללא צעדים ארגוניים והפגנות – לא ניתן להתקדם לכיוון חתימה על הסכם

קיבוצי הוגן ומכבד!

עברו כבר מעל חודשיים מאז ששר הרווחה, הצהיר כי תקציב חסות הנוער גדל ב-30 מיליון ₪ וכי חלקו יופנה לשיפור משמעותי בשכרנו. אך מאז המשרד נעלם… איפה הכסף? כיצד הוא מתחלק?

לא נוותר למשרד הרווחה על לקיחת אחריות על האוכלוסייה ועלינו שעובדים במסירות ובתנאי שכר כה עלובים!

אנו דורשים שקיפות ותשובות ברורות ומתקוממים נגד התעלמותם של אנשי משרד הרווחה מחובתם ואחריותם לאוכלוסיות המוחלשות בארץ.

זה הזמן של כולנו לקחת אחריות על תנאי ההעסקה שלנו!

זה הזמן לגרום למשרד הרווחה להבין שעם הבטחות לא הולכים למכולת!

לכן,

מחר נגיע כולנו, יחד עם משפחה, חברים ותומכים

ונקרא לאנשי משרד הרווחה לקחת אחריות למשבר ולהזכיר להם כי –

תנאי שכר ראויים לעובדים = טיפול ראוי לנערים!

לפרטים ושאלות על ההפגנה: יעל: 052-6665087 ואלברט: 052-2882011.

—-

איגוד עובדי חסות הנוער

עמותות ענ”ב ואותות